בס''ד
שאלה: ביהכ''נ שאין להם בעל קורא גדול אלא רק קטן פחות מגיל שלוש עשרה ויום אחד ובקי בקריאה עם טעמיה האם רשאים ליתן לו לקרוא כל הקריאה
תשובה: הנה במס' מגילה (כג.) ת''ר ''הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן'' ובמשנה (שם כד.) שנינו ''קטן קורא בתורה ומתרגם'', ונחלקו הפוסקים בטעם הדבר איך קטן מוציא ידי חובת גדול בקריאת התורה וחובת שבעה עולים והרי קטן אינו חייב במצוות, הריב''ש (סימן שכו) כתב שמפני שאין הכל בקיאים בקריאת ספר תורה לא הטריחו על הצבור להעלות שבעה עולים לספר תורה היתה התקנה שיוכל קטן היודע לקרות ויודע למי מברכים לעלות למנין שבעה עולים'' ובשו''ת התשב''ץ (ח''א סימן קלא) כתב ''שזה שאמרו הכל עולים למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן אע''פ שאינם בני חיוב הטעם שהקילו בזה מפני שהצבור יצאו ידי חובתם בקריאת שאר העולים שאין קריאת שבעה עולים אלא לכבוד היום וכו' וכיון שאין זה אלא משום כבוד היום הקילו באשה וקטן שיהיו עולים למנין שבעה'' ולדבריהם נראה שקטן יכול רק להשלים הקריאה דהיינו להצטרף למנין השבעה ולא לקרוא את כל הקריאה לבדו, וכן נראה ממה שכתב הב''י בשם הר''ן (סימן רפב ס''ג) וז''ל ''הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן פירוש עולין להשלים קאמר ולא שיהיו כולם קטנים דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי'', וכן מוכח משו''ת ראב''ן (סימן עג) שבקריאת התורה צריך להוציא את השומעים ידי חובת הקריאה ומטעם זה אומר המברך 'ברכו את ה' המבורך' דהיינו אתם צריכים לברך ולקרות כמוני תסכימו לקריאתי ולברכתי והם עונים וכדין זימון שהמברך מוציא אותם ידי חובת ברכת המזון ע''ש, וכ''כ בשו''ת משפט צדק (ח''ב סי' מג) שקטן מצטרף בלבד למנין שבעה עולים ולא להיות קורא בתורה כל הפרשה כולה להוציא הרבים ידי חובתם. והובא להלכה בספר כנה''ג (סימן רפב הג' הטור )וכ''כ המג''א (סימן רפב ס''ק ו) שקטן עולה אבל אינו מקרא. והפמ''ג (א''א ו) כתב שמדברי הר''ן שכתב שלא יהיו כולם קטנים משמע אם קורא אחד גדול והשאר קטן שפיר דמי וי''ל שרוב ככל ולכן לפי הר''ן צריך שיהיו רובם גדולים (ועיין להלן שהמטה יהודה הבין לא כך בר''ן) וכ''פ המ''ב (שם ס''ק יד).
ואולם המאירי (מגילה כד.) כתב ''זה שאמרו שקטן קורא בתורה משום שאין הכונה בקריאת התורה אלא כדי להשמיע לעם ואין זו מצוה גמורה כדי שנאמר בה כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את אחרים די חובתם'', גם הרא''ש בפסקיו (ברכות פ''ז סימן כ) כתב בשם רבינו תם שמה שאמרו שקטן ואשה עולים למנין שבעה אע''פ שאינם חייבים במצות תלמוד תורה משום שקריאת ספר תורה נתקנה להשמיע לעם ודי בזה גם בקטן ואשה, וסברא דומה כתב מעצמו בספר צמח צדק (ליובאוויץ או"ח, סימן לה) וכ''כ טעם זה ר' יהודה עייאש בספר מטה יהודה (סי' רפב אות ח), וכ''כ התהל''ד( שם אות ח), ולטעם זה קטן לא רק מצטרף לשבעה עולים אלא רשאי לקרוא כל הקריאה כיון שאי''ז מצוה גמורה וכן אי''ז אלא להשמיע לעם, וכן הבין בשו''ת מהר'' מברונא (סימן קצז) מהרא''ש הנ''ל, וכ''פ הפמ''ג (מש''ז ג) קטן שעדין לא הביא ב' שערות יכול לקרות להעולים כמנהגינו ויוצאים בשמיעתו השומעים דתיקון נביאים הוא שיקראו בתורה וכו'
ואחר כל האמור מבואר שהוא מחלוקת הפוסקים, ועיין למרן גאון עוזינו הגרע''י זיע''א בספרו יחוה דעת (ח''ה סי' כה) שאחר שהביא המחלוקת הנ''ל פסק להלכה שלכתחלה אין להתיר לקטן להיות חזן הקורא בתורה קריאת הפרשה כולה ומ''מ בשעת הדחק שלא נמצא איש היודע לקרות בתורה עם טעמי המקרא כדת יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים, וכ''פ המ''ב בעצמו (שם) שכשאין שם קורא ותתבטל הקריאה לגמרי יש להקל, והנה נראה שאפילו אם יש אחד שיכול לקרוא התיבות מתוך הספר תורה אך לא בקי בטעמים לקרוא הפרשה בניגון הנכון גם כשמסמנים לו נחשב הדבר שאין מי שבקי ועדיף שיתנו לקטן לקרוא בטעמים הנכונים מאשר יקרא הגדול בלא הטעמים. והנה פעמים שיש בביהכנ''ס קטן שחשקה נפשו בקריאת התורה וחוזר היטב כל השבוע על הפרשה ומבקש לקרוא הפרשה בשבת והדבר מצוי יותר שפעמים רבות עושים מסיבת בר מצוה לילד לפני התאריך שבו נהיה בן שלוש עשרה ויום אחד ובאותו שבוע שעשה מסיבה עושים גם שבת חתן והילד הכין כמה חדשים את הפרשה לאותה שבת והנה על פי ההלכה אינו נחשב עדין מחוייב במצוות ובאותה שבת יש בעל קורא גדול הבקי בקריאת הפרשה, ונראה להציע שיתנו לבעל קורא הגדול לקרוא עליה אחת לפחות ואז אף אם יקרא הקטן כל הפרשה י''ל שגם המחמירים יודו ששפיר דמי לעשות כך, שהנה מצאתי להגאון המטה יהודה (סי' רפב אות ח) שכתב שמדברי הר''ן הנ''ל שכתב שלא יהיו 'כולם' קטנים מזה יש ללמוד שאם יהיו רובם קטנים שפיר דמי (ודלא כמו שהבין הפמ''ג לעיל) דכיון שנתקיימה מקצת הקריאה מפי החייב די בזה, ואתי שפיר גם לטעם הריב''ש והתשב''ץ הנ''ל. ואף אם לא יקרא הגדול אפילו עליה אחת נראה להקל באופן האמור משום עגמת נפשו של הקטן , והלום ראיתי בשו''ת אגרות משה (ח''ב סימן עב) שכתב ''דנחשב שהעולה המברך הוא הקורא המשמיע לצבור והוא מדין שליחות דהמקרא הוא שלוחו להשמיע לצבור. וכיון שהוא מדין שליחות אין קטן יכול להקריא לעולין האחרים משום שקטן לא נעשה שליח שאינו בדין שליחות כמו לכל דיני התורה ויתחשב שהוא רק קריאתו דהקטן ולא קריאת מספר הקרואים העולין וכו ומכח זה הקשה על הפמ''ג וסיעתו שהתירו לקטן בשעת הדחק להיות קורא בתורה שהרי אין לו דין שליחות. וסיים שם שהסומך להקל אין למחות בידו משום צערו של הילד, ומה שנשאר שם בצ''ע על המתירים אחר המחילה מכ''ת הרמה אך לפי טעמו של המאירי והרא''ש מבואר שאין לזה דין שליחות ומובן טעם המתירים. ועיין ביחו''ד הנ''ל שהביא עוד פוסקים שכתבו להדיא להקל בדבר,
Komentar